ההשלכות של ההסכם עם איראן על ישראל והאזור - מאת יואל גוז'נסקי

להסכם שנחתם בין איראן למעצמות בסוגיית הגרעין עתידות להיות השלכות אסטרטגיות שיאתגרו את בטחונה ומעמדה של ישראל. יתכן שניתן היה להגיע להסכם טוב יותר עם המיקוח היה מלווה, מצדן של המעצמות, למשל בהותרת אופציה צבאית כירורגית אמינה יותר "על השולחן". עם זאת, ההסכם נותן לנו ארכה של כמה שנים להיערך 'לסיבוב הבא' מול איראן. גם אם קשה בעת הזו לחזות את כל קשת ההשפעה של ההסכם, ישראל נדרשת לפעול על מנת לצמצם את ההשלכות השליליות של ההסכם בנושאים שלהלן.
 
חציית הסף הגרעיני
הסכם זה הוא בראש ובראשונה הכרה בינלאומית בלגיטימיות של איראן כ"מדינת סף גרעינית" והוא יעניק לה נקודת זינוק משופרת בהחלטה עתידית לפרוץ לפצצה גרעינית. ההסכם, בנוסף להשארת גישה לטכנולוגיה גרעינית בידיה של איראן גם מתגמל אותה בכך שהוא מסיר את הסנקציות שהוטלו עליה. יתכן שאיראן תעריך שיכולתה לפתח נשק גרעיני בתוך זמן קצר מספק את מידת ההרתעה האסטרטגית הנדרשת לה – מה גם שהיא ממשיכה לפתח את ארסנל הטילים שישמשו אמצעי שיגור. מתום העשור הראשון ליישום ההסכם תהיה בידי איראן האפשרות להתחמש בנשק גרעיני בתוך זמן קצר, כאשר זו תחליט, כי התנאים מאפשרים – או בראייתה, מחייבים אותה – לפרוץ ליכולת גרעין צבאית. נסיבות שיאפשרו תנועה איראנית לפצצה או יהוו עבורה עילה לעשות כן, יהיו, למשל, איום חיצוני או פנימי ממשי על המשטר האיראני; ניצול הזדמנות בעת שארצות הברית, מטעמים שונים, מתרחקת מהמזרח התיכון ומעתיקה את תשומת לבה לאיומים אסטרטגיים באזורים אחרים של הגלובוס; הערכה, כי הקהילה הבינלאומית עייפה מן המאמץ הדיפלומטי רב השנים ולא מעוניינת לשלם את מחיר העימות האפשרי עם איראן ולכן תהא מוכנה להסכין עם איראן גרעינית. על ישראל להבטיח לפיכך, כי ייושם בפועל מנגנון הפיקוח האפקטיבי עליו הוחלט בהסכם ושניתן יהיה להזינו במודיעין שמחוץ למנגנון. בתוך כך, יידרש עדכון מלא ומדויק של ישראל בתמונת הפיקוח.  
 
מעמד אזורי משופר
כבר לפני ההסכם, עם העמקת המאבק הבינלאומי בארגון "המדינה האסלאמית" זכתה איראן למעמד של שחקן מייצב ואחראי באזור, כזה שעבור רבים במערב ניתן "לעשות עמו עסקים". זאת, למשל ביחס לביקורת הגוברת שישנה בממשל האמריקאי ובמקומות אחרים לגבי "ההרפתקנות" מדינות סוניות כמצרים (על פגיעתה בזכויות אזרח) וסעודיה (שהמבצע הצבאי "ההרפתקני" שלה בתימן הביא לאסון הומניטרי). למעמד האיראני הגרעיני החדש לא מתלווה ממד הרתעתי אמין כפי שהיה אילו איראן הייתה מדינה גרעינית לכל דבר. אולם, כי איראן יכולה לפרוץ לפצצה בפרק זמן קצר, תשרת את שאיפותיה של איראן ליציבות משטרית, ליוקרה וליתר השפעה באזור.
 
יתכן שהשפעה זו תאפשר לאיראן להתנהג ביתר אגרסיביות כלפי מדינות שונות ובהן ישראל וכן תעניק לה יכולת "סחיטה" של צדדים שלישיים. ביטחונה העצמי המוגבר יאפשר לה אז להמשיך להזין את הטרור ולהתערב בזירות השונות, ביתר שאת, ולגייס לשורות הציר האזורי שהיא מובילה שחקנים נוספים, שיחזקו את מעמדה האזורי ואת יכולתה לטרפד תהליכים, שאינם משרתים את יעדיה המדיניים. כמו כן, הסרת מרבית או כל הסקציות המוטלות עליה תספק לה משאבים לקידום יעדיה האזוריים ותעשה אותה לפחות פגיעה מבחינה כלכלית. 
 
יתר על כן, ההסכם יקשה עוד על גיוס תמיכה בינלאומית להפעלת לחץ על איראן בשל מעורבותה השלילית בענייני האזור. בקרב חברות הקהילה הבינלאומית ישרור חשש כי מדיניות מאתגרת כלפי המשטר האיראני, בעקבות התנהלותו השלילית במזרח התיכון ובאיראן פנימה, תגרום להחלטת איראן להפר את ההסכם ולחצות את הסף. גורמים אמריקאים ומערביים טוענים תדיר להפרדה בין הנושא הגרעיני לנושאים אזוריים. אולם, הקונפליקטים בסוריה, בעיראק ובתימן הם במידה רבה כעת בני ערובה של ההסכם עם איראן – ארצות הברית תחשוב לפיכך פעמיים לפני כל פעולה שמא זו תעניק לאיראן עילה אפשרית להפרת ההסכם. התוצאה של כך עלולה להיות חופש פעולה איראני מוגבר בחסות ההסכם. מומלץ לפיכך שישראל תחתור לגיבוש הבנות עם המרחב הסוני בכללותו, בנוגע להתמודדות עם האפשרות שאיראן תנצל את הסטאטוס החדש שההסכם עם המעצמות מקנה לה  להרחבת השפעתה בזירות שונות במזרח התיכון. במסגרת זאת, על ישראל לחתור להסכמה בדבר תאום מודיעיני ומבצעי עם מדינות אלה גם לגבי ההתמודדות עם השלוחות האיראנית הלא-מדינתיות הפועלות במרחב.
 
היחסים עם ארה"ב
ההסכם הנוכחי, עלול להעצים את הפערים הקיימים בין ממשלת ישראל לבין הממשל האמריקאי אשר להתמודדות עם איראן ואת המחלוקות ביניהם במיוחד אם ישראל תבקש להמשיך את פעלתנותה נגד ההסכם בקונגרס. אל לה לישראל הרשמית להתערב בפוליטיקה האמריקאית ולנסות להשפיע ישירות על חברי הקונגרס כי הנזק לישראל יהיה גדול. וגם אם נצליח איכשהו להפיל את העסקה – יאשימו את ישראל בגרירת ארצות הברית לעימות מיותר. על ישראל כעת להתכונן לתרחישים העתידיים שמביא ההסכם תוך שיתוף פעולה אינטימי עם ארצות הברית. יתר על כן, על ישראל לשקול לכונן ברית אסטרטגית עם ארצות הברית, ובמסגרתה גיבוש תכנית משותפת ובניית מענה מבצעי למקרה של הפרה איראנית את ההסכם. כן יידרשו מעטפת הגנה אמריקנית – ביטחונית ומדינית – וערבויות אמריקניות למנוע הפעלת לחץ על ישראל להיחשף למנגנוני פיקוח בתחומה. בנוסף, בכל הנוגע לשמירת היתרון האיכותי הישראלי, לישראל מצדה יש אינטרס שארצות הברית, באמצעות נוכחותה הצבאית, תמשיך לייצר את האיזון האסטרטגי הדרוש באזור המפרץ לעוצמתה של איראן ולהתייעץ עם ישראל לגבי מכירת אמצעי לחימה מתקדמים רבים למדינות המפרץ אשר צפויים לשחוק את היתרון האיכותי הצבאי הישראלי באזור.
 
 
אתגר הלגיטימציה לתקיפה
משניתן "ההכשר" למתקניה הגרעיניים של איראן במסגרת ההסכם, תתקשה ישראל להצדיק תקיפה של מתקנים אלה מבלי שתואשם בהפרה בוטה של החלטות בינלאומיות וטרפודן. אתגר הלגיטימציה לתקיפה פשוט יותר במצבים בהם איראן נוהגת באופן פרובוקטיבי ובוטה ומפרה את ההסכם. האתגר מתחדד והופך רלוונטי מתמיד דווקא בנסיבות שבהן איראן ממלאת את כל סעיפי ההסכם לפרטיו וארצות-הברית מסתייגת מתקיפה. הכרחי שישראל, לפיכך, תשכלל את המעקב המודיעיני אחר תכנית הגרעין האיראנית בכדי לאתר "רמיה" איראנית (ולפתח מנגנונים, שיתריעו על "שבירת כלים" על ידי איראן, ובכלל זאת מעבר לפיתוח גרעיני צבאי והפצה של טכנולוגיה או חומרים גרעיניים לצד שלישי) ולהגיע להסכמה עם האמריקאים על מנגנון "בזק" להפעלת כוח צבאי ישראלי ו/או אמריקאי במקרה שמתגלה הפרה בוטה של ההסכם על-ידי איראן, בכלל זה העמדה מראש של ציוד צבאי אמריקאי לרשות ישראל.
 
הרחבת התפוצה הגרעינית במזה"ת
בחתימת ההסכם עם איראן נקבע באזור סטנדרט חדש. לא מן הנמנע לפיכך כי התקדים האיראני יעודד מדינות נוספות במזרח התיכון לאמץ את המודל שהציבה ולפתח תכנית גרעין מתחת לסף הגרעיני. כמה מבעלות בריתה של ארצות הברית במזרח התיכון איבדו אמון במחויבותה ליציבותן ולביטחונן. לפיכך, גם אם ארצות הברית תהיה מוכנה להעניק ערבויות ביטחוניות לבנות בריתה הערביות – דבר שהיא לא הייתה מוכנה  לעשות עד כה – חששן מהתגרענותה של איראן לא ישכך בוודאות והן עלולות להמשיך במרוץ החימוש. יתר על כן, הלגיטימציה הבינלאומית של איראן והחשש מפניה עלול להביא בלית ברירה כמה ממדינות המפרץ להתקרב לאיראן ולו טקטית, ובהמשך אף להעלאה ביתר שאת של נושא הגרעין הישראלי לסדר היום, על משקל: "אם איראן אז למה לא ישראל?"
 
מוערך, כי בראש הרשימה של המדינות שיחתרו למעמד דומה נמצאת סעודיה, היריבה האסטרטגית והאידיאולוגית האזורית המרכזית של איראן. סעודיה פעלה בעבר בחשאי בתחום הבליסטי והגרעיני וספק אם לישראל ו/או לארצות הברית חדירה מודיעינית מספקת, כדי להבין את המתרחש בחצי-האי הערבי בהקשר זה. הסעודים מאמינים, כי בידיהם משאבים שיאפשרו להם להדביק את הפער – לייצר "פצצה סונית" מול ה"פצצה השיעית", אם יעלה הצורך. למרות ניסיונות אמריקאים להרגיע את הסעודים, אלו לא ויתרו על "זכותם" להעשיר אורניום בשטח הממלכה וסביר, כי יבקשו לעצמם את אותם תנאים, שאיראן השיגה בהסכם. יהיה על ישראל לפיכך לשפר את יכולת המעקב המודיעינית גם בחצי-האי הערבי, לשכלל את יכולת האיסוף וההערכה החסרות היום במטרה לזהות ניסיונות של מדינות נוספות ליצור איזון גרעיני עם איראן. כמו כן, התפתחויות בכיוונים אלה של מרוץ גרעיני במזרח התיכון ולחץ על ישראל בהקשר זה, אף הן אמורות להיות נושא להידברות בין ישראל לממשל האמריקאי בעידן שלאחר חתימת ההסכם בין המעצמות לאיראן.
 
יואל גוז'נסקי הינו חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל אביב. מתמחה בסוגיות של ביטחון המפרץ. לשעבר ראש תחום איראן במטה לביטחון לאומי, משרד ראש הממשלה.
 
 
 
 
הפעילות שלנו
חדשות ועדכונים
הירשמו לניוזלטר שלנו: