הרצאתו של תא"ל (מיל) גדי זהר - שתי מדינות או מדינה אחת?

נעסוק היום בנושא הקריטי ביותר לעתיד המדינה ועתידנו שאינו מעניין אף אחד ולא נידון כלל במערכת הבחירות שעוסקת בנושאים שוליים וטפלים.
למה לא מעניין? כי מה כבר יכול לעניין בניתוח של תהליך ארוך טווח? הרי אנו חיים כאן ועכשיו ואחרינו המבול, או שמא זו בעיה של נכדינו ונינינו והם כבר יסתדרו. הרי גם האבות המייסדים לא שאלו אותנו והשאירו לנו מדינה  לא לגמרי אפויה עם המון בעיות. למה אנחנו? שידאגו ילדינו בבוא הזמן. אנחנו לחמנו במלחמות ישראל, חוללנו את נס ששת הימים, הרחבנו את הארץ מהים ועד הנהר והגשמנו את חלום ארץ ישראל השלמה. יש לנו הצבא החזק במזרח התיכון ואולי מעבר לכך, כלכלה לתפארת, סטרט אפ ניישן, חקלאות לדוגמא ובכלל כמה טוב ושמח לנו.
 
אז מה אני בא לבלבל לכם את המוח ולהפר את השלווה אם תסריטים על מה שיהיה כאן בעוד עשר עשרים ושלושים שנה. כולנו מכירים את משל הצפרדע במים המתחממים. חם לנו ונעים ולמה שנחשוב שהחום עוד יהרוג אותנו? 
ואולי דווקא משום שהאיום אינו מוחשי ומיידי, כדאי לעצור ולחשוב על העתיד שלנו ושל ילדינו ונכדינו. אולי הבחירות המשעממות שנכפו עלינו היא עת טובה להרהר לעומק של קצת יותר משני הסנטימטרים של הדיון הפוליטי שמרשות לנו המפלגות כולן? בואו ננסה.
 
כמה מספרים:
בישראל, כולל איו"ש יש היום (נתוני הלמ"ס)
6.5 מיליון יהודים 
בגבולות הקו הירוק  1.7 מיליון לא יהודים (ערבים) 
סך הכל 8.2 מיליון
80% יהודים ו 20% לא יהודים, רובם ערבים מוסלמים-אותו יחס כמו בנצרת עילית
באיו"ש 530 אלף יהודים, מהם כ 200 אלף בשכונות ירושלים
330 אלף ללא ירושלים
2.6 פלסטינים מהם כ 300 אלף בירושלים המזרחית
בעזה
1.8 מיליון פלסטינים
סה"כ ממערב לירדן
6.5 מיליון יהודים לעומת 6.1 ערבים. בלי עזה 4.3 מיליון ערבים
 
היחס בין יהודים לערבים בארץ ישראל ובמדינת ישראל בעשורים הבאים
 
 
איך סופרים ערבים? מסתבר שלספור ערבים זה לא מדע מדוייק.
ליהודים יש את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המסודרת ולגבי ערבים בישראל אין מחלוקת.
בשטחים מתנהלת מלחמת עולם בין אלו הסופרים. 
לפי הלמ"ס הפלסטיני, שמאושר בעיקרו ע"י המנהל האזרחי וע"י פרופ' ארנון סופר ופרופ' סרג'יו דלפרגולה  ואחרים, המספר באיו"ש הוא כאמור 2.6 מיליון. 
לפי "הצוות האמריקאי ישראלי לדמוגרפיה" ודוברו הקולני יורם אטינגר, באיו"ש מתגוררים  1.5 מיליון פלסטינים בלבד.   יתר על כן הנתונים משתנים כל הזמן לטובת היהודים בגלל הרחם היהודית שגברה על הערבית, הגירה של הערבים ועלייתם הדרמטית של שבטי ישראל...
גם אם המספרים של הפלסטינים אינם שיא הדיוק ובהנחה שעליה בסדר גודל של העליה הרוסית לא עומדת על הפרק (בצרפת כחצי מיליון ויהודי ארה"ב לא נראה שנוהרים לכאן) הרי שבעיה דמוגרפית יש. אבל זה הרבה מעבר לכך, זו שאלת הזהות של המדינה שהוקמה כדי למצוא מקום של קבע לעם היהודי. מקום שבו יהיה בטוח, יהווה בו רוב משמעותי ולא יהפוך למיעוט או שייאלץ להלחם בתוך ארצו על ההגמוניה שלו.
 
בהעדר חלוקה לשתי מדינות, מה התסריטים האפשריים:
המשך המצב הקיים - 
1. הרש"פ מתקיימת, המשך מפעל ההתנחלויות, סבבי אלימות, ניהול הסכסוך
2. הרש"פ מתפרקת - העדר תקווה, העדר ממון, מהפכה של החמאס או פנימית בפתח, ישראל חוזרת לשלוט בשטח ואז קיימות שתי אפשרויות
א. הענקת זכויות לפלסטינים או 
ב. אי הענקת זכויות לפלסטינים.
בשני התסריטים זו מדינה אחת ערבית-יהודית, שבתוכה מיעוט גדול 50% ומעלה בין אם נשאר במסגרת אוטונומית מוגבלת ובין אם הוא מתמזג במדינה היהודית עם זכויות מלאות או מוגבלות.
זו לא מדינה דו לאומית במודל בלגיה, קנדה או שוויץ שבהן או שאין מחלוקת (שוויץ) או שרב המשותף על המפריד (קנדה ובלגיה). בשני התסריטים, בגלל עומק המחלוקת-לאומית, דתית, נרטיבים והסטוריה הסיכון לאלימות מתמשכת היא גבוה וכמעט ודאי. הדוגמאות הרלבנטיות הן קפריסין, מדינות יוגוסלביה לשעבר-סרבים, קרואטים, בוסנים וכד'. נוצרים נגד מוסלמים וההיפך, לאומים ומסורות שונות.
 
מה יקרה במדינה האחת?
מבחינה דמוקרטית:
1. מתן זכויות מלאות משמעותה 45-48 חברי כנסת ערביים שיעבירו חוקים שיסלקו את הזהות היהודית של המדינה
2. הסכנה הדמוגרפית-רוב ערבי, ישראל לא אטרקטיבית לעליה, ירידה של יהודים
3. חוק השבות מול זכות השיבה
4. זה סופו של החלום הציוני על בית לאומי לעם היהודי על פי מגילת העצמאות
מבחינה ביטחונית:
1. חיבור של ערביי ישראל עם הפלסטינים של הגדה תיצור עוצמה פוליטית שתשאף לשנות את המדינה למדינת כל אזרחיה
2. המשך אלימות ללא החומות והגדרות, חופש תנועה לתושבי הגדה, החרפת האלימות בין הפלסטינים למתנחלים בגדה בירושלים ובכל הארץ במאבק על קרקע, מים וזכויות שוות.
מבחינת יחסית בינלאומיים:
1. בידוד בינל"א
2. סנקציות וחרמות
3. בדרך למצב דרום אפריקה
מבחינה כלכלית:
1. המשמעות הכלכלית-מיזוג של משק עם 35,000 $ תוצר לנפש עם משק של 3,000 $ תוצר לנפש.  ירידה לכ 27,000 $
2. ביטוח לאומי וקיצבאות לחברה עם אבטלה גבוהה (כמעט 50%), עוני גבוה, שלא שילמה מס ע"ח תקציב המדינה. נגיע ל 35% מתחת לקו העוני לעומת 24% היום בישראל.
3. החרמות וסנקציות שיפגעו בכלכלה
 
ואם לא יינתנו זכויות שוות וישאירו את הפלסטינים באוטונומיות המוגבלות שלהם סביב הערים?
1. הפלסטינים ימשיכו להיאבק על זכויות אוטונומיות לכל השטחים
2. התגברות הזרמים הקיצוניים-חמאס ואסלאמיסטים בתמיכת התנועות האסלאמיות המתפתחות במזה"ת
3. מאבקים אלימים עם המתנחלים, הצבא וישראל
4. קריסה כלכלית, העדר משאבים טבעיים ותלות מוחלטת בישראל ובעולם-העולם לא ימשיך לסבסד את הרשות הפלסטינית בהעדר פתרון מדיני
5. ילדינו ונכדינו ימשיכו לעמוד במחסומים, לבצע מעצרים, לשמור על ההתנחלויות ולהשליט משטר לא שוויוני על תושבי הגדה.
כל הנ"ל ללא עזה. חיבור עזה למדינה האחת יחמיר בהרבה את כל הפרמטרים הביטחוניים, הדמוגרפים והכלכליים.
 
האם אפשר לנהל את הסכסוך? 
אפשר ובתנאי שיש מדיניות. המשך גידול ההתנחלויות משמעותו חיסול הסיכוי להפרדות והמסלול למדינה אחת הוא חד משמעי. אם נניח שנגיע לעסקה שבה נפסיק את ההשקעות בהתנחלויות שמחוץ לגושים והפלסטינים יעצרו את התביעות בהאג נגד מנהיגים וחיילי צה"ל, ניתן יהיה לקנות זמן שבו אפשר לבחון תסריטים שונים ולהיכנס למו"מ עם הפלסטינים והעולם הערבי כדי להתקדם לקראת פתרון שייושם בשלבים.
 
האם אפשר לספח הכל או רק שטחי C שהם כ 60% משטחי הגדה?
זה סיפוח דה פקטו של הגדה. הפלסטינים, העולם המערבי והערבי לא יקבלו את הצעד. בימים אלה של מאבק בטרור במזה"ת והעדר יציבות אזורית זהו סיכון לא מחושב שיגרור תגובות חריפות-מאינתיפאדה ועד החרמות אירופאיות וסנקציות אמריקאיות.
 
ומה עם הפתרון שמציע ליברמן? 
ליברמן הוא אולי היחיד ששם תכנית שלמה. מדובר בפתרון דמוגרפי-שתי מדינות שבכל אחת רוב ללאום אחד ללא התחשבות בגבולות הקיימים. נשמע יפה אבל אם נעביר את המשולש ווישובים ערבים אחרים באופן חד צדדי למדינת פלסטין, מדוע שהערבים בגליל ובנגב לא יידרשו גם הם להצטרף למדינה הערבית? ואם לא יסכימו האזרחים הערבים לעבור בניגוד לרצונם למדינה אחרת? לזכותו של ליברמן הוא מבין שיש בעיה שצריך לפעול כדי לפתור אותה ולעצור את הדרדרות. הניסיון לעטוף ביחד את הנושא הפלסטיני, האזורי והערבים בישראל הוא גשר אחד רחוק מדי. לעומת זאת החיבור של הבילטראלי והאזורי הוא נכון. היוזמה הערבית היא המעטפת  והתמורה לוויתורים של ישראל לפלסטינים שבבסיסם הם ללא תמורה. נכון להשתמש ביוזמה בתור מטריה לתהליך הבילטראלי עם הפלסטינים.
 
האם הגענו לנקודת האל חזור? 
על פי מירון בנבנישתי, היסטוריון וחוקר, אנחנו כבר עברנו את הנקודה ובפועל מתקיימת מדינה דו לאומית עם משטרים שונים בישראל ובשטחים.
להערכתי אנחנו קרובים מאוד בעיקר בגלל טראומת הפינוי של עזה שמקשה מאוד על ההיתכנות הפוליטית לקבל החלטה שמשמעותה פינוי של עשרות אלפי יהודים.  בהינתן חילופי שטחים מתחייב  פינוי של כ 100 אלף מתנחלים. צריך להיערך לכך תשתיתית וכלכלית.
לפי מחקר שערך עיתון "גלובס", פינוי של 150 אלף איש  יעלה למשק הישראלי 42 מיליארד שקלים - יותר מעשרה אחוזים מתקציב המדינה.  אם ישראל תאלץ להתמודד עם עלויות הפינוי באמצעות תקציבה בלבד, וללא סיוע בינלאומי , היא תידרש לפרוס את הפינוי על פני 5 שנים, מה שיביא לתוספת של 2% בתקציב המדינה.
 
אם תהיה התכנות פוליטית משני הצדדים ניתן עדיין להגיע לפתרון שתי המדינות. החלון הולך ונסגר בגלל:
1. הגידול המתמשך באוכלוסייה בהתנחלויות שמחוץ לגושים שמיועדות לפינוי
2. הקושי לאתר שטחים בישראל לחילופין.
3. החלשות הגורמים תומכי ההסדר בצד הפלסטיני. מצבו הרעוע של מחמוד עבאס ושרידותו
4. התחזקות הימין המתנחלי במבנה הפוליטי בישראל והסלידה בציבור מהעיסוק בסוגית ההסדר עם הפלסטינים
 
המנהיגים שהולכים עכשיו לבחירות מתעלמים מהפיל שבחדר. הציבור עיוור ולא רוצה לראות את הפיל. על נתניהו כמו הרצוג להציג את החזון למדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי שבה יחיה בביטחון ובדמוקרטיה שוויונית. 
לסיכום, בראיה האסטרטגית ארוכת הטווח, אם לא בונים על ניסים, קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי עם רוב יהודי, דמוקרטית ושוויונית נמצא בסיכון אמיתי. ללא חשיבה אחראית ומנהיגות אמיצה אנחנו במדרון חלקלק שלא רחוק היום שלא נוכל לעצור אותו. ויפה שעה אחת קודם!
 
 
הפעילות שלנו
חדשות ועדכונים
הירשמו לניוזלטר שלנו: