איך החיים שלנו היו נראים בלי השב"כ? - דעה אישית

חיים מנור-מינא, חבר מועצה

יש ידיעות שמתפרסמות בתקשורת ללא כל דיון ציבורי, וחולפות להן כאילו זה משהו שגרתי שאין בו עניין רב לציבור. כך קרה לידיעה לפיה, בסקירה של ראש השב"כ, נדב ארגמן, בכנס בינלאומי של שרים לביטחון פנים שהתקיים בתחילת יוני 2018 הוא אמר כי, מאז תחילת 2018 סיכל השב"כ יותר מ-250 פיגועי התאבדות, חטיפה וירי.
 
כל פיגוע כזה, אם היה מתרחש בפועל, יכול היה לגרום לפגיעה בנפש או ברכוש ולעגמת נפש רבה ליחידים ולמשפחות רבות. לית מאן דפליג, כי התקשורת הייתה עוסקת בו באופן אובססיבי.
 
יש הרבה מה לומר על הידיעה הזו, אבל ראוי להתמקד בשתי הערות חשובות. ראשית, בחישוב סטטיסטי פשוט, מדובר בכמעט שני פיגועים ביום. תארו לכם שהשב"כ לא היה מצליח למנוע את הפיגועים הללו, והם היו מתרחשים בפועל. איך היו נראים החיים שלנו אז? גם אם נניח שרק מחציתם היה מצליח, זה היה מצב קטסטרופלי. חיי השגרה של העם בישראל היו משתבשים לחלוטין, והיינו נדונים לסבל אנושי בלתי נסבל. הצבא וכוחות הביטחון היו נדרשים למתוח את כל השרירים שלהם. השקעת המאמץ הביטחוני הייתה מורידה מסדר היום סוגיות ביטחוניות קריטיות אחרות (איראן, חיזבאללה ועוד) וגם סוגיות אזרחיות משמעותיות מאוד לחיינו (תשתיות, חינוך, רווחה ועוד).
 
שנית, הנתון הזה מעיד כאלף עדים, כי המוטיבציה לבצע פיגועים נגד יעדים של מדינת ישראל קיימת וממשיכה להתקיים מזה למעלה מחמישים שנים, ואולי אף מעבר לכך. זוהי אינה חבית שיש לה תחתית כפי שהתבטא פעם, באופן לא מוצלח, ראש השב"כ אבי דיכטר. כל עוד בעיות היסוד היוצרות את הסיבות למוטיבציה הזו ממשיכות להתקיים, אזי המוטיבציה לבצע פיגועים תמשיך להתקיים.
 
השב"כ וכל יתר גורמי הבטחון אינם יכולים לפתור את בעיות היסוד הללו, וזה עניין הנמצא בתחום אחריותו של הדרג המדיני לדורותיו. יכול להיות שאין פתרון יסודי למצב הזה, אבל מתפקידו של הדרג המדיני לנסות ללא לאות להוריד את רמת המוטיבציה לאפס. אי אפשר לעשות זאת רק באמצעות מעצרים, חיסולים, מיגונים, מחסומים, סגרים, כתרים, כיפות ברזל, חומות בטון ושאר פתרונות אופרטיביים ויצירתיים שמוצאים כוחות הבטחון כדי להתמודד עם בעיית הטרור.
 
בעניין זה כבר קבע אלוף (מיל) שלמה גזית בספרו 'המקל והגזר' כי: "הנחת היסוד הראשונה והמרכזית של המלחמה בתופעת הטרור הייתה שאין סיכוי לזכות בניצחון מוחלט על הטרור... ומכאן שמטרת המדיניות הישראלית בעניין זה הייתה לצמצם את הטרור למינימום, להחזיקו על 'אש קטנה' ככל האפשר, ליצור מצב שבו פעילות החבלה ותופעת ההתנגדות לא יגיעו למימדים כאלה שיהיה בהם כדי להכתיב החלטות ישראליות עקרוניות ומרכזיות..."
 
ולסיכום, העם בישראל צריך להצדיע כל יום מחדש לשב"כ ולכל גורמי הבטחון על פעילותם בסיכול פיגועים. זוהי עבודה סיזיפית בלתי נגמרת, שבחלקה הגדול לא בא לידיעת הציבור שממשיך ליהנות מצפייה במונדיאל, ושאר מיני עיסוקים בנאליים שלא ניתן היה לקיימם במצב בטחוני אחר.
 
ואולי, רק אולי, דווקא השקט הזה שיוצר השב"כ בפעילתו המבורכת מאז 1967 הוא זה שגורם לדרג המדיני לשקוט על השמרים ולא לעשות כמעט דבר בזירה המדינית כדי להוריד את רמת המוטיבציה של הפלסטינים לבצע פיגועים. זה ראוי לדיון ציבורי.
 
יוני 2018
הפעילות שלנו
חדשות ועדכונים
הירשמו לניוזלטר שלנו: