קלף מנצח או משענת קנה רצוץ - האם ההתמסרות של מדינת ישראל לנשיא ארה"ב תתברר כטעות אסטרטגית?

ישראל לביא, חבר הנהלת המועצה

פסגת סינגפור בין שליט צפון קוריאה לנשיא ארה"ב הסתיימה בקול תרועת ניצחון. מי ניצח? שהרי אין כמו הנשיא טראמפ בהצהרות חגיגיות. אולם למרות אלה, פחות מחודש אחרי, מתברר ששליט צפון קוריאה "לא הבין" את הסיכום עליו חתם, או שיקר לאמריקאים ולעולם, או שהשקרן הגדול הינו טראמפ עצמו, כך או כך.

סוכנויות המודיעין של ארה"ב ושר החוץ פומפיאו מאשרים שיש סיבה לדאגה.

בין לבין, הנשיא טראמפ מכריז מלחמה על כל מה ומי שנמצא בסביבתו מבית ובעולם.

להערכתנו תפיסת העולם של שליט העולם החופשי היא כוחנות, תזזיתיות, חוסר נאמנות וסכנון מעליב ובוטה. "תרבות השקר" שולטת בבית הלבן. דוגמאות? התבטאויותיו בנושא נאט"ו, הסכם האקלים, מלחמת הסחר, טוויטר ביחד לראש ממשלת קנדה, ביטול חד צדדי בטוויטר של הסכם ה-"G-7", והרשימה ארוכה.

בכיפופי הידיים האלה של הנשיא האמריקאי בעיקר מול מדינות המערב, אנחנו מזוהים עם צד אחד, ובדרך נפגעים קשרינו עם ידידינו באירופה ובעולם הנאור.

ואגב, התמיכה של ארה"ב בישראל במוסדות האו"ם נוגעת לליבנו, אך היא איננה המבחן האמיתי, הגורלי, של עם ישראל.

האמריקאים אולי יכולים להרשות לעצמם מנהיג כזה. מדינת ישראל לא יכולה לשים יהבה על "השותף האולטימטיבי" ולהעתיק את הדגם הזה. מה גם שזהו האיש שבו תלוי גורלנו יותר מאי פעם. זה האיש שממשלת ישראל מתיימרת "להפעיל" לטובת יעדינו ומאבקינו בעולם - האם לעולם חוסן? האם נכון לשים יהבינו על אדם אחד? וכזה? ועת מתי? ומה יהיו המחירים שניאלץ לשלם בתמורה, שהרי צריך להביא בחשבון, שכדי לקדם את מדיניותו ומעמדו הוא יתבע מישראל תשלום בעבור הנכסים שהעניק לה.

"התבשמות משכרת" בצמרת הישראלית ובהקשרינו עם ממשל טראמפ, ועל חשבון יחסינו המדיניים עם חלקים אחרים בעלי השפעה בעולם, יכולה להתברר בעתיד כשגיאה שמחיריה גבוהים. יש להביא בחשבון שצפויות לנו אכזבות בעתיד, וכדאי לחשוב על כך מבעוד מועד.


 
הפעילות שלנו
חדשות ועדכונים
הירשמו לניוזלטר שלנו: