צעדת השיבה - צלצול השכמה לישראל

הנרי פישמן

בדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אשר התקיים ב- 26.3.2018 הציג סגן ראש המינהל האזרחי, אל"מ חיים מנדס נתונים שמהם עולה כי בין הירדן והים יש כיום רוב ערבי. לפי מנדס, בשטחי הגדה המערבית וברצועת עזה חיים חמישה מיליון ערבים פלסטינים. נתון זה אינו כולל את הפלסטינים החיים במזרח ירושלים ואת הערבים הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל, המונים לפי נתוני הלמ"ס 1.8 מיליון איש. לעומת זאת, מספר היהודים החיים בישראל לפי הלמ"ס, עומד על כ- 6.5 מיליון איש.

התגובות מן הימין הפוליטי לא אחרו לבוא. חבר הכנסת מוטי יוגב (הבית היהודי), העומד בראש ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון לענייני יהודה ושומרון, טען בדיון כי מנדס מנפח את המספרים, שכן לדבריו בשנת 2016 "דווח על כ-80 אלף ילודים ועל 8,000 נפטרים - תוחלת חיים שאינה קיימת בשום מקום בעולם". אחרים טענו כי מקור הנתונים הוא בלמ"ס הפלסטיני ולכן אינם אמינים וממילא מנופחים כי את "ערביי ירושלים" סופרים פעמיים – פעם כתושבי הרשות הפלסטינית ופעם כתובי מדנת ישראל.  

למחרת היום, ב- 27.3.2017, בעיתוי המעורר לפחות הרמת גבה, פורסם דו"ח הוועדה שמינה השר נפתלי בנט -  "דו"ח הוועדה הציבורית המייעצת לבחינת יחסה של ישראל לציבורים בעולם בעלי זיקה לעם היהודי". לפי הדו"ח למעלה מ- 100 מיליון איש החיים ברחבי העולם הינם בעלי זיקה ליהדות או לישראל; בתפוצות חיים כ- 8 מיליון יהודים ועוד כ- 9 מיליון זכאים לעלות לישראל עפ"י חוק השבות. בנוסף יש עוד כ- 5 מיליון צאצאי מומרים, 35 מיליון "בעלי זיקה לעם היהודי הידועים לישראל" ועוד כ- 60 מיליון "בעלי זיקה לעם היהודי שאינם ידועים לישראל". הוועדה, בראשותו של ד"ר אופיר העברי (חבריה הנוספים היו פרופ' בנימין איש שלום, עו"ד צבי האוזר, עו"ד רותם ידלין וגב׳ פיאמה נירנשטיין) קבעה כי יש קהילות אשר ניתן לבחון את העלאתן ארצה וגיורן ומדובר ב"הזדמנות אסטרטגית חסרת תקדים לקרב אל העם היהודי את הציבורים בעלי הזיקה אליו, ולהציב מסלול קבוע וברור בפני המיעוט שיהיה מעוניין להצטרף בסופו של דבר באופן מלא לעם היהודי".

השר אורי אריאל, בראיון בחדשות ערוץ 20, התבקש להגיב לנתונים הדמוגרפיים שהוצגו בוועדת החוץ והבטחון ואמר כי לדעתו הנתונים מבוססים על הלמ"ס הפלסטיני ולכן אינם אמינים... ושעור הילודה היהודי עולה על שיעור הילודה הפלסטיני... ואין לספור את הערבים בעזה "כי את עזה כבר עזבנו". ועוד הוסיף השר אריאל כי "הדיבור עכשיו, אחרי שפתרון שתי המדינות ירד מן הפרק, צריך להיות סיפוח השטחים... איך ומתי מספחים... ואני מציע להתחיל בסיפוח שטחי C בהם חיים רק כ- 50,000 ערבים... ובכלל, לפלסטינים יש כבר שלוש מדינות, אחת בעזה, השניה היא מעין אוטונומיה בשטחי יהודה ושומרון והמדינה העיקרית שלהם היא ירדן שלמעלה מ- 70% מאוכלוסייתה הם פלסטינים... ולגבי שאר הערבים החיים כאן אני חושב שצריך להקל עליהם לעזוב את הארץ...".  

התגובות לנתונים הדמוגרפיים שהוצגו בוועדת החוץ והביטחון ואשר עולים מעת לעת בפורומים שונים, מלמדות אותנו שגם חוגי הימין בישראל מוטרדים מהם ומן ההשלכות לציביונה של מדינת ישראל ועם זאת אין הם מוכנים לוותר על סיפוח השטחים. חלקים מהם אף חולמים על חזרה להתיישבות בעזה.                                                                        

התוכנית לסיפוח השטחים מתקיימת מעצמה מעצם העדרה של כל תוכנית אלטרנטיבית. באופן מעשי היא מתקדמת בזכות העובדות הנקבעות בשטח, חלקן שקטות וסמויות מן העין וחלקן גלויות, כמו, החלת חוקי הכנסת על תושבי ההתנחלויות ומינוי יועצים משפטיים בכל משרדי הממשלה לקידום הנושא, הכרה באוניברסיטת אריאל כמוסד אקדמי עצמאי בכפיפות ישירה למל"ג, קידום היוזמה לסיפוח מעלה אדומים (תחילה), היוזמה לחזור ולהתיישב בצפון השומרון ועוד ועוד.

ומה לגבי שמירת ציביונה היהודי של המדינה? שוחרי הסיפוח ממהרים להציע את פתרונם; להבטיח את אופיה היהודי של המדינה בכך שלתושבים הפלסטיניים בשטחה יינתנו זכויות אינדיבידואליות, אך לא זכויות אזרח, בכלל זה גם לא הזכות להצביע לכנסת, כמובן. ישראל אכן תהיה יהודית, אך לא תהיה דמוקרטית לאחר סיפוח השטחים. זו תהיה מדינת אפרטהייד שסופה מי ישורנו...

לפני ביצוע ההתנתקות מעזה באוגוסט 2005 הציעו כל הדרגים המקצועיים לממש את תוכנית ההתנתקות תוך מכסימום תאום עם הפלסטינים – ואף בהסדר – ולאחר הביצוע להכריז על הגבול בין ישראל ובין עזה כגבול בין-לאומי ולקבל על כך את אישור המוסדות והקהילה הבין-לאומית. שרון, ראש הממשלה דאז, דחה את המלצות הדרגים המקצועיים ובמיוחד שלל את ההמלצה להכריז על הגבול בין ישראל לעזה כגבול בין-לאומי, זאת מחשש שהדבר יהווה תקדים לקביעת הגבול גם בגדה המערבית. מאז ההתנתקות מעזה, נתונה הרצועה במצור מתמשך אשר מתפרש בעיני הקהילה הבין-לאומית ומוסדותיה כהמשך הכיבוש, אפילו בתנאים קשים יותר בהשוואה לתקופה שישראל שלטה בעזה מתוכה.

לפיכך, אלו מבינינו אשר מתנחמים בעובדה כי "הורדנו מעלינו" שני מיליון פלסטינים (עזתים) ובכך הבטחנו את הרוב היהודי בארץ ישראל שוגים באשליה ומטעים את הציבור. הפלסטינים בעזה, על אף ניתוקם מן הגדה המערבית ועל אף שלטון החמאס, הינם חלק מן העם הפלסטיני ובהינתן האות לסיפוח השטחים הם יהיו רחוק מלהיחשב כשקופים, כמו גם יתר הפלסטינים.

באופן פרדוכסלי, בהפוך על הפוך, צעידת השיבה של הפלסטינים לעבר הגדר בעזה היא אינטרס ישראלי מובהק. זו קריאת ההשכמה, הכמעט אחרונה, לישראל לקום ולקדם הסדר, גם אם לא מושלם, לקביעת גבולותיה ולהיפרדות בין שני העמים. זאת האופציה היחידה לשמור על ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי וכמדינה דמוקרטית.

הפעילות שלנו
חדשות ועדכונים
הירשמו לניוזלטר שלנו: