סוף מעשה במחשבה תחילה - מאמר מאת אלוף (דימ.) שלמה גזית

"סוף מעשה במחשבה תחילה"  -הינו קטע מפיוט "לכה דודי" הנאמר בתפילת קבלת שבת בליל שבת. נתחבר על ידי הרב שלמה אלקבץ מהמקובלים בעיר צפת.
 
ממשלת ישראל מבקשת להוכיח כי אין קל מלחזור ולצטט קטע זה מן הפיוט, אך בה בעת להתעלם מתוכנו וממשמעותו – החובה להקדים מחשבה למעשה.
 
פרשת הר הבית, פריסת המגנומטרים, והמתח שנוצר המביאנו אל סף פיצוץ ואל סף עימות עם העולם המוסלמי, היא שמביאה אותנו להערות הביקורת.
 
לפני חמישים שנים קבע שר הביטחון משה דיין שישראל לא  תתערב ולא תנסה להכתיב את סדרי תפילה, הביקור וההתנהגות בהר הבית. ישראל השאירה את הניהול במקום בידי אנשי הוואקף, כאשר אלה נשארו כפופים לממלכת ירדן.
 
עד לפני שבוע, מאז 67', לא היה ניסיון פלסטיני לנצל את המיקום האסטרטגי של מסגד אל-אקצה, מיקום שמאפשר שליטה כמעט מוחלטת על הנעשה למטה, ברחבת הכותל המערבי. על אף אין ספור התכתשויות שהיו במקום, לא נעשה ניסיון להשתמש באש חיה. לא שלא היו בעיות – אך אלה  טופלו ויושבו בתיאום בין  גורמי הביטחון של ישראל לבין הנהגת הוואקף שבמקום.
 
הריגת שני שוטרים ישראלים, בהר הבית לפני שבוע, הייתה תקרית חריגה וחמורה, הייתה זו תקרית שהצדיקה בחינה והתייחסות חדשה ומיוחדת, אך גם, בשל חשיבות המקום, נדרשו בחינה והתייעצות עם כל הגורמים המעורבים, ובודאי לא היפוכה של המדיניות ששררה במקום 50 שנים, ללא בחינת ההשלכות.
 
כך התקבלה ההחלטה בירושלים וכך הוצבו, בין יום, המגנומטרים על הר- הבית, למניעת הברחה של אמצעי לחימה.  
בעיות הביטחון, הצורך בפיקוח על הבאים והנכנסים הביאו לפריסת מגנומטרים בכל העולם, לרבות מקומות קדושים לאיסלם. אך המשבר המדיני לתוכו נקלענו עתה איננו בשל המגנטומטרים. הרקע למשבר הוא שונה ועקרוני – מקורו בהתעלמות הישראלית מהנהגת הוואקף שבמקום.
  • ראשית, החיפזון הוא מן השטן, אינני מניח שהיה מי שציפה לתקרית-אש דומה וחוזרת ביום שלמחרת. מדיניות וסידורי ביטחון שהחזיקו  מעמד חמישים שנה, אפשר לבחון, לדון ולשקול בניחותא.
  • אפשר היה לשבת יחד ולבחון האם בכלל דרושים צעדי ביטחון חדשים. ואולי אפשר להמשיך במדיניות שהחזיקה מעמד 50 שנים? ואפילו היו מחליטים להציב את המגנטומטרים – חובה הייתה לתאם את הצבתם עםם אנשי הוואקף שבמקום, ואולי אף למסור לידיהם את האחריות להפעלה?
החרם שהטילה המנהיגות הפלסטינית על הבידוק המגנומטרי, בינתיים נשמר. מערכת הביטחון ריכזה כוחות אדירים בכוננות למנוע עימות. עימות חמור, רב נפגעים, לא פרץ, אך איננו מעלים על הדעת שהחרם המוסלמי יימשך וכי מסגד אל אקצה יישאר שומם לאורך זמן.
 
איננו יודעים בשלב זה כיצד יסתיים המשבר. אין זה מאוחר לשוב ולשקול את צעדינו אנו, פיתרון המשבר איננו באחריותו הבלבדית של השר לביטחון פנים – חיוני שיתוף פעולה עם מנהיגי הווקף, חשוב לחדש ההידברות עם מלך ירדן ולתאם עמדות עם ריאד ועם קהיר.
 
עדיין דרושה בירושלים מחשבה שתקדם למעשה.
הפעילות שלנו
חדשות ועדכונים
הירשמו לניוזלטר שלנו: