הסיפוח המשפטי של השטחים - לקראת המדינה האחת

הנרי פישמן

יוזמות ההחלטה הממשלתיות, במיוחד אלו הנשענות על הצעות חוק או תהליכי חקיקה מתמשכים, יכולים ללמד אותנו לאן מועדות פניה של ההנהגה הנוכחית ולאן היא מובילה את מדינת ישראל.
היוזמה האחרונה ("כל החוקים יחולו גם בשטחים", ידיעות אחרונות, 5.5.2017) של יריב לוין, שר התיירות (ליכוד) ושל איילת שקד, שרת המשפטים (הבית היהודי) הינה מהפכנית: לפיה, כל חקיקה ביוזמה ממשלתית תחול אוטומטית על התושבים היהודים בשטחי יהודה ושומרון.
לדברי השרים, "לא ניתן עוד לקבל מצב שבו הממשלה מעניקה מענה נורמטיבי לתושבים בחבלי ארץ מסוימים בלבד, בעוד שתושבים אחרים מוזנחים ולא זוכים להתייחסות מקבילה". ומוסיפה ומדגישה שקד, "יהודה ושומרון אינם החצר האחורית של ישראל... לא ניתן לקבל מצב שבו החוק הישראלי אינו מתייחס ל־ 430 אלף אזרחי מדינת ישראל החיים ביהודה ושומרון... לא נקבל מצב שבו החובות חלות באופן שווה והזכויות נרמסות ברגל גסה". "...ומעתה ואילך ועדת שרים תבקש לברר ביחס לכל חוק ממשלתי העולה על שולחנה כיצד המשרד היוזם מתכוון להתייחס בו למתיישבים".
השר לוין אמר כי "ההתיישבות ביהודה ושומרון היא עובדה מוגמרת", כלשונו, ו"אינה דבר ארעי או בר־חלוף"... ''הגיע הזמן שמדינת ישראל תתייחס לכל אזרחיה באופן שווה ותחיל על כולם את אותם חוקים. המהלך שאנו מובילים ישים סוף לאפליה הבוטה ולהתעלמות של חוקי מדינת ישראל מחבלי מולדת ומהאזרחים הישראלים החיים בהם", הדגיש שר התיירות.

 

יוזמת ההחלטה נשענת על הצעת חוק שהונחה על שולחנה של הכנסת ה- 19 ב- 27.10.14 ע"י חברי הכנסת מן הקואליציה (יריב לוין, איילת שקד, אורית סטרוק, זאב אלקין, מנחם אליעזר מוזס, דוד רותם, ואברהם מיכאלי) - הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (חקיקה באזור באמצעות צו), התשע"ה–2014. 

 
("כל החוקים יחולו גם בשטחים", ידיעות אחרונות, 5.5.2017)  
 
 בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כך: "ביהודה והשומרון חיים כיום כשלוש מאות וחמישים אלף אזרחי מדינת ישראל, שמצביעים לכנסת אך בפועל חייהם לא מנוהלים על ידה עקב היעדר תחולה של החוק הישראלי. מדובר במציאות בלתי קבילה בעליל, הפוגעת ללא כל ספק בכבודם של תושבי האזור הישראלים ואף גוררת בעקבותיה פגיעה קשה בזכויותיהם ומפלה אותם לרעה ביחס לשאר אזרחי המדינה. הדבר בא לידי ביטוי, למשל, בהיעדר תחולה לחוקי עבודה המגנים על העובדים".
"הצעת חוק זו מבקשת לתקן עוול זה, להשוות בין הנורמות השונות החלות על אזרחיה של מדינת ישראל ללא קשר למקום מושבם ולהביא למצב בו גם את חייהם של אזרחי המדינה תושבי האזור תנהל הכנסת הנבחרת, וזאת בלי לשנות את מעמדו של השטח מבחינה מדינית ובלי לסתור את הוראות הדין הבינלאומי שישראל קיבלה על עצמה, לפנים משורת הדין, להתנהל על פיו ביהודה והשומרון". 
 
לפי הצעת החוק, אשר זכתה לכינוי "חוק הנורמות", חוק שאישרה הכנסת יחוקק גם ביהודה ושומרון באמצעות צו של מפקד כוחות צה"ל באזור, בתוך 45 ימים ממועד פרסומו ברשומות. מפקד האזור יהיה רשאי, מטעמים מיוחדים, להציע לוועדת הכנסת שבה הוכנה הצעת החוק, להוציא את הצו בנוסח אחר, אולם לוועדה שיקול דעת האם לאשר את הצעתו של מפקד האזור או לדחותה.
משמעותה של הצעת החוק - וכעת הצעת ההחלטה של השרה איילת שקד והשר יריב לוין - היא ביטול שיקול הדעת של המפקד הצבאי באזור, שהוא הריבון החוקי והלגיטימי בהתאם למשפט הבינלאומי, והכפפתה לרצונה של ההנהגה הפוליטית – ממשלת ישראל בגיבוי הקואליציה בכנסת. הלכה למעשה, מדובר בסיפוח משפטי של השטחים, תוך הבחנה ובידול בין שתי אוכלוסיות של תושבים – מערכת חוקים אחת ליהודים ומערכת חוקים נפרדת לתושבים הפלסטיניים באותם שטחים.
 
מבחינה מדינית ומשפטית ממשלות ישראל לדורותיהן, מאז 67', התייחסו ל"שטחים" כ"שטחי מריבה" או "שטחים במחלוקת". ישראל הרשמית מעולם לא ראתה בשטחי הגדה המערבית "שטחים כבושים" ומעולם לא ויתרה על זכויותיה המשפטיות בנוגע אליהם.            בפועל נהגה המדינה בשטחים בהתאם לתקנות האג המייצגות דין מנהגי, תוך טענה שאין היא כפופה לאמנת ז'נבה הרביעית משום שלא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 2(2) לאמנה, הדורש כי השטח שנכבש הוא "ארצו של אחד מבעלי האמנה". ועם זאת, ישראל התחייבה,  לפנים משורת הדין, להחיל את ההוראות ההומניטריות של האמנה בשטחי הגדה המערבית, כאילו היה זה שטח כבוש.
 
מבחינה משפטית פורמלית, ישראל נמנעה באופן עקבי לכל אורך השנים מהחלת החוק והמשפט הישראלי על שטחי יהודה ושומרון, זאת בניגוד לשטחי רמת הגולן וירושלים המזרחית, אשר סופחו למדינת ישראל ושבהם חל "המשפט, השיפוט והמינהל" של המדינה.
באופן מעשי, גם כיום חלות על השטחים שתי מערכות דינים שונות – אחת למתיישבים היהודים ואחת לתושבים הפלסטיניים, ואולם מערכת החוקים החלה על היהודים מוגדרת כתחיקת בטחון והיא יוצאת אל הפועל באמצעות צווים חתומים בידי המפקד הצבאי של האזור. מצב משפטי זה תואם את עמדת המשפט הבינלאומי המנהגי בנוגע לדין החל בשטח  כבוש (הנתון ל"תפיסה לוחמתית" עפ"י הגדרת בג"ץ), שבאה לידי ביטוי בתקנה 43 לתקנות האג.
הצעת החוק מאוקטובר 2014 ביחד עם הצעת ההחלטה החדשה של השרה שקד והשר לוין, באות להחיל באופן ישיר את החוק והמשפט הישראלי על התושבים היהודים בשטחי יהודה ושומרון, תוך ביטול מעמדו וסמכויותיו של המפקד הצבאי באזור.
 
במהלכים הללו, מבחינת המשפט הבינלאומי, יש כדי לשנות את מעמדם של השטחים, משטחים כבושים הנתונים בתפיסה לוחמתית (או כ"שטחי מריבה" / "שטחים במחלוקת") לשטחים אשר סופחו למדינת ישראל; החלפת הריבון הצבאי בריבון האזרחי – הממשלה והכנסת -  משמעו, סיפוח דה-פקטו של שטחי יהודה ושומרון למדינת ישראל.
זאת ועוד, בעוד שברמת הגולן ובירושלים המזרחית הסיפוח הכפיף את כלל התושבים, יהודים כערבים, למערכת חוק ומשפט אחת, הרי שעל פי המהלכים הניזומים כעת בשטחי הגדה המערבית, החוק והמשפט יהיו שונים ונבדלים בין היהודים ובין התושבים הפלסטיניים.
גם אם מדובר ב"השוואת החקיקה", כטענת המתנחלים ("תיקון אפליה", יפעת ארליך, ידיעות אחרונות, 2.5.2017) אשר יתפרש כ"חצי סיפוח", אחד הוא כיוון המהלכים – סיפוח אשר יוביל למדינה האחת, מדינת אפרטהייד.
 
 
הנרי פישמן – חבר המועצה לשלום ולביטחון
הפעילות שלנו
חדשות ועדכונים
הירשמו לניוזלטר שלנו: