בין פריז לוושינגטון והלקחים בירושלים

ישראל לביא, חבר המועצה

בנובמבר 2016 התקיימו הבחירות לנשיאות בארה"ב. במאי 2017 התקיימו הבחירות לנשיאות בצרפת. אני מבקש לקחת לקח אחד, אוניברסאלי, משני האירועים האלה. שני הלקחים ראויים למחשבה בישראל.
 
הבחירות לנשיאות צרפת – מודעות פוליטית אזרחית מפותחת
 
בסיבוב השני של הבחירות התייצבו בקלפי למעלה מארבעה מיליון אזרחים אשר הטילו פתקים לבנים (או פסולים). לשם השוואה – בסיבוב הראשון הוטלו פחות ממיליון פתקים לבנים. ארבעה מיליון אזרחים הטריחו עצמם ביום המנוחה השבועי, עמדו בתור כדי להביע מחאה שקטה ורועמת. מה הם הביעו בהצבעתם – "אנחנו לא מאמינים בכם לא לימין ולא למרכז".
ראוי להוסיף, הפגנות המחאה בין כיכר הבסטיליה לכיכר הרפובליקה הן עניין שכיח במציאות הפוליטית בצרפת.
מבלי לעשות אידיאליזציה לתופעה, זאת דוגמא למודעות אזרחית פוליטית מפותחת ולגבי המערכת הפוליטית בכללותה המסר הוא:  "אם אני מאוכזב, לא מרוצה, מתנגד – אני נוקט עמדה!" 
כך נוהגים אזרחים המבינים את האחריות האישית המוטלת עליהם בבחירת הנציגים למוסדות השלטון – בהם הנבחרים גוזרים גורלות..
 
הבחירות לנשיאות ארה"ב – תפקידה של התקשורת
 
להתייחס למושג "תקשורת" בהכללה, נראה לא מקצועי בעליל. אבל, בעידן בו "מניפולציה" הופכת ל"פייק ניוז" ולכל עובדה יש עובדה אלטרנטיבית, יורשה גם לי לעסוק בהכללות.
הנשיא הנבחר בחר באסטרטגיה מאוד חריגה ויוצאת דופן במערכת הבחירות. האם עמודי התווך של התקשורת האמריקאית הבינו את המתרחש?, לאן זה מוביל וכיצד עליהם לנהוג?  לא בטוח ואני ניזון מקריאה, פה ושם, של הלקאה עצמית.
מוסדות התקשורת והעיתונאים הבכירים (בהסתייגות בשל ההכללה) נגררו לסוגיות "צהובות" והתעמתו עם המועמד בסוגיות אישיות (גם אם כבדות משקל), במקום לזהות את האיום האמיתי ולהעצימו. מה שאנחנו יודעים היום על המעורבות החתרנית הרוסית וקשריה עם מטה הנשיא, היו ידועים כבר לפני שנה – גם אם לא במידת הדיוק וההיקף של היום. האם התקשורת האמריקאית לא היתה צריכה להפנות את עיקר זרקוריה לכך שהרוסים בוחשים במערכת הבחירות ויש "משתפי פעולה רפובליקנים"? .
יותר ויותר מדברים על כך שלמרות עמדתה הנחרצת של התקשורת "הממסדית" האמריקאית, נגד הנשיא הנבחר - היא בעצם שיחקה לידיו של הזוכה.
 
והלקחים בירושלים
 
ביום בו לאזרחי ישראל, רבים יותר ויותר, תהיה מודעות פוליטית עצמית אשר תנחה אותם להצביע נכון, בפריימריז  ובבחירות לכנסת, ולבחור את הטובים ביותר, המנוסים ביותר והמחויבים ביותר לשרת את המדינה ואזרחיה, כך נזכה למערכת פוליטית נקייה ויעילה יותר. הגיע הזמן שאנשים יצביעו "מהראש" ו"לא מן הבטן"
ולעניין התקשורת. התקשורת צריכה להפיק את הלקחים הקשורים לפעילותה.
כמי שהינה עמוד תווך בעלת השפעה על תהליכים פוליטיים לאומיים, התקשורת צריכה להימנע מלהיגרר אחר "ממוצע הביקוש של נושאי עניין" רק כדי לזכות ברייטינג. התקשורת צריכה לעסוק, בעיקר, בתפקוד השלטון וטיפולו בבעיות המדינה, לחקור, לנשוך ולהתריע. התקשורת צריכה להכתיב "סדר יום אלטרנטיבי" אשר ייצור מכניזם נוסף של בקרה ואיזון על כוחו של השלטון.
הפעילות שלנו
חדשות ועדכונים
הירשמו לניוזלטר שלנו: