תובנות ממבצע "צוק איתן"- מבט ממרץ 2017

אל"מ (מיל') איתמר יער

מבצע "צוק איתן" בקיץ  2014 החל בירי מאסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה ע"י החמא"ס ואחרים לעבר ישראל כתגובה למעצרים שביצעה ישראל באיו"ש לאחר חטיפת שלושת הנערים הישראלים ורציחתם. ישראל הגיבה בתקיפות כבדות על יעדי שיגור בעזה, תוך הנחה שלאור מצבו הקשה של החמא"ס - מדינית וכלכלית - העימות יסתיים תוך זמן קצר.
 
מבחינת ישראל, שראתה בחמא"ס כתובת שלטונית בעזה, תכלית המבצע הייתה להרתיע את הארגון, תוך החלשתו וריסונו.
 
בניגוד לציפיות, מבצע "צוק איתן" נמשך חמישים יום, במהלכם החמא"ס סיכל ניסיונות מצד ישראל לסיימו הדדית. מבחינת החמא"ס, מטרת העימות הייתה לשנות את הסטטוס-קוו, לפרוץ את "המצור" על עזה ולחזק את מעמדו המדיני מול מצרים, מול הרשות הפלסטינית ומול ישראל, וכן להבהיר לציבור הפלסטיני ולזירה הבינ"ל, כי הוא הכתובת הפלסטינית החשובה ודבר לא יתרחש בלעדיו.
 
על אף שמערכת הבטחון בישראל הייתה מודעת למצוקה הכלכלית וההומניטרית הקשה השוררת ברצועת עזה ועל אף ההערכה לפיה חמא"ס יאלץ לפוצץ את הסטטוס-קוו כבר בקיץ 2014, צה"ל נערך לאפשרות זו, אך, כמסתבר, לא בצורה המיטבית. בהתנהלות מתגלגלת, ישראל הגיעה לסיום הלחימה אחרי חמישים יום מבלי להשיג תוצאה חד משמעית – אף שלא התכוונה לכך – של הכרעת החמא"ס. בראיה כוללת עולה התובנה, כי בכוח בלבד לא ניתן לפתור את הבעיה הפלסטינית ואף לא למגר את התקפות הטרור מצד החמא"ס בעזה. לשם כך נדרשות יוזמות מדיניות ישראליות ושיתוף פעולה עם גורמים נוספים בסביבה הקרובה ובאזור.
 
להלן התובנות העיקריות ממבצע "צוק איתן" בפרספקטיבה של קרוב לשלוש שנים:
 
ההיבטים האסטרטגיים
  • הזמן פועל לרעת ישראל. ארגוני טרור איסלמיסטיים קיצוניים הולכים ומתחזקים ע"ח גורמים לאומיים הן בדרום (חמא"ס), הן בצפון (סוריה ולבנון) ובמידה רבה גם באיו"ש, על חשבון הרשות הפלסטינית. ההקצנה הדתית הפונדמנטליסטית והעדר היציבות במזה"ת, מעמידה את ישראל בפני מצב בו היא נדרשת לעמוד יותר ויותר בפני זירות שאין בהן שחקן מדינתי דומיננטי אחד.
  • הסכסוך הישראלי-פלסטיני במבט אזורי. התמודדות עם הסוגיה הפלסטינית, ובכלל זה פתרון בעיית החמא"ס בעזה, מחייבת את ישראל להתבונן בגורמים האזוריים ולהבין את השפעתם המקצינה או המרסנת. במבט רחב על היריבויות במזה"ת, שיתוף של אינטרסים בין ישראל לבין מדינות האזור המתונות ובין הפלגים הפלסטיניים השונים, בכללם הרשות הפלסטינית והחמא"ס, עשוי להניב תהליכים ותוצאות לטובת כל הצדדים.  
  • מצרים. למצרים אינטרסים מדיניים וביטחוניים הקשורים למצב במזרח התיכון (התפשטות האיסלאם הפונדמנטליסטי ודעא"ש) ולא רק בהקשר של עתיד הרצועה. מצרים רואה בחמא"ס, בזיקתה לפעילות דעא"ש בסיני ובקשריה עם האחים המוסלמים במצרים, איום על ביטחונה הלאומי. אחדות האינטרסים בין ישראל לבין מצרים צריכה להיות מתורגמת למדיניות אשר תחזק את מעמדה של מצרים בזירה האזורית ובמקביל את תרומתה והשפעתה בזירה הפלסטינית, בריסון החמא"ס ובקידום הסדר אפשרי עם הרשות הפלסטינית.
  • הרשות הפלסטינית וחמא"ס. התאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית מאפשר לצה"ל להימנע מהצורך לנהל לחימה בשתי החזיתות הפלסטיניות במקביל. הרשות הפלסטינית היא הגורם המרסן את פעילותו והתחזקותו של החמא"ס בגדה המערבית. לכן, חיזוקה של הרשות הפלסטינית הוא אינטרס ישראלי מובהק. בד בבד, יש לראות בחמא"ס גורם משמעותי פנים פלסטיני ולקחת בחשבון את השתלבותו בקשרים עם יתר הגורמים הפלסטיניים ואף בתהליכים מדיניים בעתיד.
  • ארצות הברית. עמדותיה של ארה"ב, הסיוע הביטחוני והגיבוי לישראל, במיוחד במצבי לחימה, קריטיים בחשיבותם. העדר הלחץ האמריקאי איפשר לישראל חופש פעולה מבצעי לאורך ימים. אולם, המעורבות האמריקאית להסדרה שלא באמצעות מצרים הפריעה והאריכה את המערכה. יש לקוות שהמדיניות האמריקאית תישאר בעינה גם בעידן הנשיא טראמפ, במיוחד לנוכח הניסיון של רוסיה ואיראן לחזק את מעמדם באזור.
  • העורף הישראלי. חייהם ומקומם של האזרחים בעורף הינו חלק קריטי מניהול המערכה, גם כאשר מדובר במערכה מוגבלת. כך, איום המנהרות, שלא זכה למענה הביטחוני המתאים, קיבל משמעות מרכזית מעבר להיותו איום טקטי. נטיית הדרג המדיני להתרכז בענייני הביטחון, במיוחד בזמן חרום, מסיטה את הקשב הנדרש להבנת צורכי החיים האזרחיים במעגלי האיום השונים בכל שטח המדינה. תחושות האזרחים, פינוי או הישארות חלקם, ההבנה וההתחשבות בצרכים ובקשיים הייחודים של קבוצות, ניהול סדר העדיפויות וההכרה שאלו שיקולים כבדים בניהול המערכה, מחייבים עיסוק באוריינטציה אזרחית. צה"ל ומשהב"ט אינם מתאימים, כשירים או בנויים לנהל את חיי האזרחים בעורף. המדינה חייבת לספק לאזרחיה, במיוחד אלה הקרובים לאזורי הלחימה, מענה טוב הרבה יותר.
  • ביטחון לאומי וחלופות אסטרטגיות. חשיבה אסטרטגית בראיה רחבה של ביטחון לאומי היא מרכיב חיוני בתהליכי קבלת החלטות לא רק באשר לניהול הלחימה, אלא – ובעיקר – ביצירת חלופות לעצם הלחימה  או לאופייה. לשם כך נדרשת עבודה משולבת של גופי המטה, בהם המל"ל וגופי הממשל והביטחון השונים ובצידה, תהליך מוסדר של קבלת החלטות. על הממשלה, ועדת השרים לביטחון לאומי (הקבינט) וראש הממשלה, לקיים דיונים מעמיקים, תוך הכרת המציאות ובחינה של חלופות התמודדות שונות, תוך הערכת יתרונן ומחיריהן וקבלת ההחלטות המיטביות הנדרשות.
 
ההיבטים האופרטיביים-צבאיים
  • משך סבבי העימות. אופי הלחימה בארגוני הטרור, על האמצעים שהם מפעילים, מאריך את סבבי העימות. מצד שני, האפקטיביות של מערכות ההגנה, מאפשרות לדרג המדיני שלא להיגרר לפעולות של לחימת עומק לתכלית של הכרעה. אסטרטגיה זו תורמת מצידה להתארכות העימות. במצבים של עימותים ממושכים יש צורך להשיג לגיטימיות פנימית ובינ"ל, להימנע ממצבים שיובילו לאובדן מאסיבי של חיי אדם בשני הצדדים וכן להימנע מנזקים כלכליים ופסיכולוגיים בקרב האוכלוסיה האזרחית.  
  • מודיעין, תורת לחימה ואמל"ח. המודיעין הינו מרכיב בסיסי בהשגת ביטחון. ככלל, במבצע "צוק איתן" לא היה חוסר במודיעין, כולל לא בנושא המנהרות. עם זאת, חשוב לוודא שעל בסיס המודיעין, נבנה הכוח ומפותחת תורת הלחימה המתאימה, בכלל זה האמצעים (אמל"ח), שיחדיו, מהווים מענה מבצעי לבעיה שעליה מצביע המודיעין. הדברים נכונים למלחמות קונבנציונליות, לחימה בארגוני טרור באזורים צפופי אוכלוסין, מאבק במרי אזרחי ובהפרות סדר.
  • אופי הלחימה. למרות מערכות ההגנה העומדות לרשותנו, הארגונים הינם בעלי יכולת פגיעה בעורף הישראלי ובתשתיות חיוניות (נתב"ג, למשל), העלולים להסב נזק כלכלי ופגיעה תדמיתית במדינת ישראל. ב"צוק איתן" חמא"ס הוכיח גם יכולות גבוהות בלוחמת גרילה, בתחומי השליטה, המידור, התכנון והשליטה המבצעית. כנגד אלה על ישראל למצוא מענה סביר הן לרקטות ומרגמות לטווח הקצר והן לשיפור יכולת ההתמודדות המבצעית עם מנהרות. צה"ל מסוגל אמנם להסב נזק כבד לתשתיות אזרחיות ולאוכלוסיה אזרחית, אך הדבר אינו פוגע בלגיטימיות של החמא"ס, בין אם מטעמים אידאולוגיים ובין אם מתוקף העמידה של הארגון כנגד צה"ל. לכן, הסבת נזק כבד לתשתיות אזרחיות סותר את הרצון והיעד האסטרטגי של ישראל לשפר את חיי התושבים ברצועה, במטרה להרגיע את הלחצים להפעלת אלימות ועל מנת לענות על הדרישות ההומניטריות והבינ"ל. עם זאת, הלחימה חייבת להותיר חותם של הרתעה משמעותית, שתרחיק ככל האפשר את סבב העימות הבא.       
  • סכנת פוליטיזציה של הצבא. זרמים פוליטיים ורעיוניים חזרו לשחק תפקיד בתוך הצבא בדומה למה שהתרחש בשנות החמישים. זו מגמה שתפגע ביכולות הלחימה אם לא תטופל באופן נחרץ. במבצע "צוק איתן" ואחריו, המגמה השלילית הזו התגברה וכבר גורמת נזק לצה"ל וללכידות הלאומית סביבו. סכנה זו זוהתה ע"י הצמרת הביטחונית ויש לפעול בנחישות כדי לסכלה ולהותיר את צה"ל מחוץ לכל מחלוקת פוליטית.
 
לסיכום, צה"ל נערך למערכה ב"צוק איתן" בתחומים השונים, הגם שלא בצורה המיטבית. האם גם הדרג המדיני הבין שצפויה מערכה? מה טיבה ומה יש לעשות כדי למונעה, להגבילה, או להשיג בה את המירב? – שאלות אלו נותרו פתוחות.
 
מאמר זה מצביע על התובנות העיקריות שראוי להפיק, הן במערכות הביטחון והן בדרג המדיני, לשיפור תהליכי קבלת ההחלטות, ההיערכות וניהול ההתמודדות מול האתגרים הביטחוניים, המדיניים והאסטרטגיים בפניהם ניצבת מדינת ישראל פעם אחר פעם.
 
 
*אל"מ (מיל') איתמר יער הינו חבר הנהלת המועצה לשלום ולביטחון, מרצה למדיניות ציבורית באונ' ת"א ויועץ לניהול וביטחון לאומי. בעברו שימש כמשנה לראש המועצה לביטחון לאומי למדיניות ביטחון. מילא שורה של תפקידי פיקוד, ניהול, מטה והדרכה בצה"ל ובהם נספח צה"ל ונציג משרד הביטחון בבריטניה, באירלנד ובפינלנד וראש מחלקת הארגון באגף התכנון.
הפעילות שלנו
חדשות ועדכונים
הירשמו לניוזלטר שלנו: