היכן קול התבונה - מאמר מאת אלוף (מיל) שלמה גזית

בעקבות הפנייה הפלסטינית לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, החליטה ישראל להקפיא בתחילת ינואר, העברה של 500 מיליון שקלים מכספי המסים שהיא גובה עבור הרשות. ההחלטה על מהלך זה התקבלה במהלך דיון שכינס ראש הממשלה,  בנימין נתניהו כדי לדון בתגובה הישראלית למהלך הפלסטיני. הכספים שהוקפאו הם נתח מן ההעברות הקבועות שמבצעת ישראל בתחילת כל חודש. כספי מסים אלה מהווים מרכיב דומיננטי בתקציב ממשלת אבו מזן.
 
בינתיים, בתחילת חודש פברואר, הוקפאה העברה נוספת של סכום דומה, ומחר, ב- 1 במרץ צפויה ככל הנראה הקפאה נוספת.  אינני רואה סיכוי שממשלת המעבר, בראשות בנימין נתניהו, תחזור בה מהחלטתה לפני הבחירות לכנסת, ואח"כ, – קודם שתיכון ממשלה חדשה בישראל. לפני חודש מאי, במקרה הטוב. קודם שתיכון ממשלה השוקלת שיקול אחראי ולא רק פופוליסטי. מכאן שצפויות ככל הנראה לפחות עוד 2-3 הקפאות.
 
ממשלת רמאללה לא תבטל את פנייתה לבית הדין בהאג. אולם תוצאה אפשרית של הצעד הישראלי הדרקוני עלולה להיות קריסת ממשלת אבו מזן, האשמת ישראל בקריסה זו והטלת מלוא האחריות לניהול הגדה המערבית ו- 2.5 מיליון תושביה הפלסטינים על ישראל.  
מסופקני אם לתוצאה זו התכוונו השרים המתלהמים בירושלים. החלטתם הייתה מהלך בלתי שקול וחסר אחריות של פוליטיקאים המצויים בעיצומה של מערכת בחירות. ממשלת נתניהו טיפסה במקרה זה על עץ גבוה, ואינה יודעת כיצד לרדת ממנו, כיצד לסגת?
נושא זה איננו מצוי על סדר יומם של המתמודדים בבחירות. חשוב לאין ערוך לעסוק במחזור הבקבוקים במשכן שברחוב בלפור, בירושלים או במערכת היחסים העכורה שבין מני נפתלי לשרה נתניהו.
ובכל זאת, אין לנו זמן להמתין עוד שלושה-ארבעה חודשים של עצירת העברת הכספים, והמתנה מסוכנת עד לביטול הגזירה.
 
היכן מפלגות האופוזיציה?  האמנם פוחדים אנשי 'המחנה הציוני' לאבד קולות אם לא יזדהו עם ההחלטה השערורייתית ועם השלכותיה המסוכנות לנו, לישראל? למה איננו שומעים את מחאתם? והיכן אנשי "יש עתיד" בעניין זה?
אכן, ערעור על החלטת ההקפאה ייחשב אולי לצעד בלתי פופולרי בקרב ציבור הבוחרים המוסת, אך האמנם אין מקום לקצת שיקול-דעת ואחריות לאומית? גם במהלך מערכת בחירות עדיף להיות חכם. היכן כחלון? למה שותק מייקל אורן, מי שהיה שגרירנו בוושינגטון עד לא מכבר?
והיכן האגודה לזכויות האזרח? מי ומה מפריע לה לפנות לבג"צ בעניין זה?
 
בינתיים קראתי את סטיב רוזן, בוושינגטון טיימס, החוזה שחורות לישראל למן ה- 18 במרץ, כאשר ארה"ב לא תוכל להגן ישראל בפני הלחץ האירופי והערבי, לחץ שהוקפא לבקשת וושינגטון עד לאחר הבחירות בישראל. גם הוא מונה את הקפאת העברת תשלומי המסים הפלסטינים, כנושא מרכזי.
היכן קול התבונה? היכן קולה של שפיות-הדעת ושל האחריות הממלכתית? 
 
 
הפעילות שלנו
חדשות ועדכונים
הירשמו לניוזלטר שלנו: