דני רוטשילד נשיא מועצה לשלום וביטחון לא נבהל מהצהרות אובמה הגיע הזמן שנעשה מעשה! שישראל לא תתפס כסרבנית שלום

03/06/2009 - "רצועת הביטחון" גלי צהל

טלי ליפקין שחק: על ההזדמנות הישראלית הגלומה במסע ההידברות של הנשיא האמריקני במזרח התיכון. בעקבות תרגיל העורף הגדול על שעת הזהב. אז אנחנו פותחים במה שעושה את סדר היום גם היום, אצלנו יחסי ישראל - ארה"ב ויותר מזה יחסי הנשיא האמריקני עם העולם הערבי. שלום לאלוף במילואים דני רוטשילד. נשיא המועצה לשלום ובטחון, מי שהיה ראש חטיבת המחקר באמ"ן, וגם מתאם הפעולות בשטחים, אתה גם מפרסם במאמר השבוע וגם באופן עקבי מצדד בממשל, או בקו של הממשל האמריקאי הזה, אתה לא נבהל מאובמה?

דני רוטשילד: לא, אני ממש לא נבהל. וזה לא בגלל שאני מצדד בממשל. בגלל שאני חושב שהגיע הזמן שאנחנו נעשה מעשה, ומה שקורה כאן בתקופה האחרונה הוא פשוט מדרדר אותנו למקומות שאנחנו לא רוצים להיות בהם

טלי: זה כבר לא בידינו לעשות מעשה. מה שמסתמן עכשיו זה שאנחנו צריכים להיענות למעשה שעושה ארה"ב או עושה נשיאה.

דני רוטשילד: נכון. זה פועל יוצא של אי עשיה שלנו. דרך אגב שלא התחילה בממשלה הנוכחית. זה תהליך שנמשך כבר לא מעט זמן. יש מצב בשנים האחרונות, באזור כולו, שלא היה הרבה שנים שפתאום העולם הערבי הוא זה שמניח יוזמות שלום על השולחן ואנחנו אלה שאומרים להם לא. אני מזכיר לך שמשנת- 67 למעשה מועידת חרטום, אנחנו כל הזמן אמרנו, פנינו לשלום. ואנחנו שמים תכניות על השולחן, אנחנו מוכנים לדבר, מוכנים לעשות. והעולם הערבי אמר, לא, לא להכיר במדינת ישראל, ולא לנהל מו"מ בישראל. ושלושת הלאוים המפורסמים של ועידת חרטום, בשנים האחרונות, המצב התהפך. אנחנו מופיעים כסרבני השלום. העולם כולו שומע את העולם הערבי מניח יוזמות על השולחן, שדרך אגב הן יוזמות מאד נוחות לנו. ואנחנו אלה שאומרים לא. ואם נמשיך כך, אז למעשה התהליך שהתחיל בממשל האמריקאי הנוכחי שאומר אתם לא רוצים לשים תכנית על השולחן, אז אנחנו נשים תכנית על השולחן, ונגיד לכם בואו תשחקו במגרש הזה שאנחנו מניחים על השולחן.

טלי: אתה דני רוטשילד מציע תזה ולפיה בהיעדר יכולת מיידית לפחות להסכם בילטראלי, להסכם בין שתי הישויות ישראל והפלסטינים. נדרש הסכם כולל יותר, נרחב יותר ואתה אומר, יש לנו גם אפשרות, כי המדינות המתונות, מדינות ערב המתונות מציעות את המטריה הרחבה יותר.

דני: כן, אז לא בדיוק...אני לא אומר בהיעדר יכולת להגיע להסכם. מה שאני אומר זה שגם אם נגיע למצב שבו אנחנו מדברים עם הפלסטינים על הבעיות העקרוניות שיושבות על השולחן, דרך אגב כבר הרבה שנים. ישנם נושאים שהפלסטינים לבדם לא יכולים לקבל בלי העולם הערבי. אחד מהם זה הנושא של ירושלים, אני לא מדבר על הנושא המוניציפלי של ירושלים, אלא נושא המקומות הקדושים, והשני זה נושא הפליטים. אלה שני נושאים שאף מנהיג פלסטיני, ואני מזכיר לך, שכשאהוד ברק ישב עם ערפאת בקיימפ דייויד וביקש מקלינטון להניח על השולחן את הסוגיה הזו של הפליטים, ערפאת אמר לא, אני צריך לקבל את ההחלטה הזו יחד עם העולם הערבי. כי בסופו של דבר, הפליטים יושבים במדינות שמארחות אותם מאז 48. ובא המלך עבדאללה הירדני, לעולם כולו, לאובמה ולאירופאים ואומר להם תראו אני מארח אותם משנת 48 הם נטל כלכלי עלי במשך עשרות שנים. לא יכול להיות שאני לא אהיה שותף לפתרון הבעיה. מה גם שאני מוכן היום להציע דברים שאף מנהיג ערבי בעבר לא הציע. אני מוכן לתת להם את האפשרות להחליט שהם נשארים כאזרחים אצלי במדינה, מה שמעולם לא היה. ולכן, התהליכים האלה הם תהליכים שמקלים גם על הנהגה פלסטינית לקבל החלטה כי אז הם אומרים אנחנו לא לבד. אנחנו קיבלנו את ההחלטה יחד עם כל המנהיגים של העולם הערבי ואף אחד לא יכול להאשים אותנו בבגידה. לא הפליטים ולא העולם המוסלמי, שנורא חשוב לו מה יהיה העתיד של המקומות הקדושים לאיסלאם בירושלים. ולו רק בשביל זה צריך לדבר על יוזמה כוללת, וצריך לערב מדינות נוספות באיזור. אבל אני אומר לך מעבר לזה, בא העולם הערבי ואומר, תראו אני מציע לכם נורמליזציה, תגמרו את הבעיות שלכם עם הפלסטינים, עם הסורים והלבנונים, אני מציע לכם נורמליזציה, אני מציע לכם הסכם באי לוחמה. זה היה ביוזמה הערבית שהונחה על השולחן ב-2002, אבל בשנה האחרונה הם אפילו הלכו צעד אחד קדימה. ונדמה לי שמה שהם הולכים להגיד לאובמה בלחץ אמריקאי, לא רק שאנחנו שמוכנים להציע נורמליזציה בסוף התהליך, אנחנו מוכנים כבר בתוך כדי התהליך, לנקוט בצעדים שיראו לציבור הישראלי, שאמנם המו"מ הוא עם הפלסטינים, אבל הבונוסים הם בכל העולם הערבי.

טלי: אני רוצה דני רוטשילד לחזור איתך למימשל האמריקאי, לנשיא האמריקני, ולמסע הזריז שלו במזרח התיכון. הוא, אמר ערב צאתו, נדמה לי לאיזה כלי תקשורת צרפתי, שארה"ב היא אחת המדינות המוסלמיות הגדולות בעולם. זאת אומרת פניו אל האיסלאם. אל נסיונות פיוס שבאמצעותם הוא ירכוש את אמונם, ויקדם את החזון שלו. כמה משקל יש לזה באמת?

דני: אני מניח שיש לזה משקל. כי תראי כשהאמריקאים יושבים בתוך חדר סגור, ובודקים לעצמם איפה הבעיות העיקריות שלהם, אז הבעיות העיקריות שלהם הם לאו דוקא במזרח התיכון, נהפוך הוא לדעתי במזרח התיכון זה הבעיה הכי קטנה שלהם. יש להם בעיות באפגניסטן, יש להם בעיות בפקיסטן, יש להם בעיות בעיראק, יש להם בעיות באירן. ואחר כך מגיע גם המזרח התיכון. ולכן, כשהוא מדבר על הרצון שלו להידבר עם העולם האיסאמי, הוא לא בהכרח רואה בראש שלו את נסראללה, וגם לא את חלאד משעל, ואפילו לא את המצרים והירדנים.

טלי: אבל את מלך סעודיה למשל, הוא רואה לנגד עיניו?

דני: בהחלט. מלך סעודיה הוא אחד המנהיגים האיסלמיים המתונים. ואני חושב שהאמריקאים היום מבינים שיש גם באיסלאם, שתי מגמות לפחות, שאחת מהן הרבה יותר מתונה, ומי שמייצג אותה באמת זה הסעודים, זה המצרים, זה הירדנים,  וזה מדינות מוסלמיות אחרות. ויש את האיסלאם הקיצוני ואני חושב שהאמריקאים מזהים פה את הבעיה העיקרית שלהם.

טלי: מה קדם למה, לדעתך דני רוטשילד, הנכונות של אובמה להידבר ולהתפייס, לאתר ואז להידבר ולהתפייס עם המדינות הערביות המתונות, או התמתנות, נטיה, או מגמת ההתמתנות שאתה מדבר עליה, אותתה לו לאובמה שיש עם מי לעשות את ה...אל מי למתוח את הגשר הזה.

דני: זה לפחות כרונולוגית. מגמת ההתמתנות הזאת בעולם הערבי, שגם היא פועל יוצא, של מנהיגים ערבים מתונים שמזהים את האיסלאם הקיצוני כאיום עליהם. התחילה הרבה לפני אובמה, התחילה עוד הרבה לפני בוש.

טלי: אבל זה יצבור תאוצה עם אובמה, זאת המגמה עכשיו, זה התהליך שאנחנו רואים?

דני: נכון. אני חושב שזה בדיוק התהליך שאנחנו רואים. זה התחיל הרבה לפני אובמה, ותהליך שנמשך כבר לא מעט זמן. אבל התהליך הזה הולך ומקצין כל הזמן, ועל הגל הזה אובמה כרגע רוכב. התהליך הזה אני חושב שהוא תהליך מאד בריא. להכניס את ארה"ב, לתמוך באיסלאם המתון, זה תהליך מאד בריא גם לנו. גם אנחנו הרי בסופו של דבר נרויח ממנו, כי גם אנחנו, ההתמודדות הגדולה ביותר שלנו לאורך זמן, היא עם האיסלאם הקיצוני, שמאיים לפגוע במדינות המתונות על גבולנו, כולל מצרים וירדן. וכבר נמצא בחלק מהאיזור שלנו, בכוח שהולך וגובר כל יום. ראי חיזבאללה, וראי חמאס.

טלי: ברוח התרגיל נקודת מפנה 3, אתה משמיע פה צפירת הרגעה ביחס לחששות הישראלים במגמות האיסלאמיים של אובמה, על כך אני מודה לך, אלוף במילואים דני רוטשילד. תודה רבה לך. ערב טוב.