רק אל תגידו אפרטהייד

04/01/2010 - עקיבא אלדר, הארץ

נשיאת ביהמ"ש העליון הבהירה כי מדיניות ישראל בשטחים אינה אפרטהייד משום שהיא נובעת מטעמי ביטחון. עקיבא אלדר מזכיר שגם הלבנים בדרום אפריקה חשבו שרוצים לזרוק אותם לים

למחרת רצח המתנחל מאיר חי, לפני כעשרה ימים, התבקש אלוף (במיל') עמוס גלעד להתייחס לטענתם של ראשי המתנחלים, שהפיגוע התאפשר בגלל הסרת המחסום מהכביש. המתאם הביטחוני-המדיני במשרד הביטחון השיב למראיינת ברדיו, כי מדיניות דילול המחסומים הפנימיים תרמה רבות לצמיחה כלכלית מרשימה בגדה המערבית. לדברי גלעד, ששימש עד באחרונה מתאם הפעולות בשטחים, השיפור במצבם הכלכלי של הפלסטינים הביא לשיפור ניכר במצבם הביטחוני של הישראלים.

איש צבא, שאינו חשוד בחברות בארגון זכויות אדם, שומט אפוא את הקרקע מתחת לנוסחה הפשטנית והמקובלת - יותר הגבלות על הערבים שווה יותר ביטחון ליהודים. מפסק הדין של בג"ץ, שהורה בשבוע שעבר לבטל את האיסור על תנועת פלסטינים בכביש 443, אפשר ללמוד שגם בערכאה המשפטית כבר לא עוברים לדום למשמע מלת הקסם "ביטחון". ואולם, המערכת המשפטית, כמו המערכת הפוליטית והתקשורתית, מתקשה להיגמל מההתמכרות למונח המשתק הזה. ולא בכדי: אם האפליה איננה כורח ביטחוני, שנובע מאיומי הטרור הפלסטיני - איך נאבחן את משטר ההפרדה? ואם לא נאבחן - לא צריך לטפל.

מרחק רב?

האגודה לזכויות האזרח, העותרת בפרשת כביש 443, העזה להציע את המונח "אפרטהייד", וספגה נזיפה חמורה. בפסק הדין כתבה נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, כי "המרחק הרב שבין אמצעי הביטחון הננקטים על ידי מדינת ישראל לשם הגנה מפני מתקפות טרור, לבין הפרקטיקות הפסולות של מדיניות האפרטהייד - מחייב להימנע מכל השוואה או שימוש בביטוי החמור". טענה דומה נשמעה בימי הממשל הצבאי בישראל, שבוטל ב-1966, ונחשב היום לתקופה אפלה בתולדות המדינה.

ביניש עצמה שותפה לכתריסר פסקי דין, שחשפו את השימוש לרעה במשטר ההפרדה, במטרה להשתלט על אדמות פלסטיניות. במקרים אחדים, שהבולט בהם הוא קטע הגדר ליד בילעין, היא קבעה, שהתוואי הפולשני של הצבא נחות מבחינה ביטחונית מהתוואי שהציעו מומחי המועצה לשלום וביטחון. במקרה אחר, המדינה הודתה שהממונה על תכנון הגדר לא סיפר לפרקליטות, שהתוואי הותאם לתוכנית להרחבת התנחלות צופין. אלמלא ארגוני זכויות אדם ופרקליטים בעלי מצפון, מי היה מונע מפוליטיקאים קצרי ראות לספח עוד ועוד שטחים "לשם הגנה מפני טרור", כדברי ביניש?

איפה ההבדלים?

אחד המיתוסים שרווחו בקרב הלבנים בדרום אפריקה היה "השחורים רוצים לזרוק אותנו לים". פרקטיקות רבות של האפרטהייד היו מיוסדות, פורמלית, על טעמים ביטחוניים, ובהן בעיקר אלה הנוגעות להגבלות תנועה. כך, למשל, החל משלב די מוקדם, התנועה של אזרחים שחורים היתה רק בכפוף להיתרים. בשנים האחרונות של האפרטהייד, כשמאבק השחורים התעצם ועמו גם הטרור, גם הפרקטיקות של האפרטהייד נהפכו לנוקשות יותר.

כדי להדוף את המלה הגסה "אפרטהייד", שלפה ביניש את הטענה המוכרת, שאפרטהייד היא "מדיניות של הפרדה ואפליה על בסיס של גזע ולאום, המבוססת על שורת פרקטיקות מפלות, שמטרתן ליצור עליונות של בני גזע מסוים, ולדכא בני גזעים אחרים". אכן, ההפרדה (אפרטהייד) והאפליה השיטתית בדרום אפריקה נועדו לשמר את העליונות של קבוצת גזע אחת על פני האחרת. אצלנו, לעומת זאת, האפליה המוסדית נועדה לשמר את העליונות של קבוצת המתנחלים היהודים על פני הערבים הפלסטינים. בכל הנוגע לפרקטיקות מפלות, קשה לאתר הבדלים בין השלטון הלבן בדרום אפריקה לשלטון הישראלי בשטחים. למשל, אזורי מחיה נפרדים וחוקים שונים ליהודים ולפלסטינים.

ביום רביעי שעבר, חסמו שוטרים ישראלים את דרך המלך משכם לטול כרם. עשרות מוניות צהובות עמוסות פועלים פלסטינים, שהיו בדרכם הביתה מעוד יום עבודה בהתנחלויות, הופנו לשולי הכביש. מכוניות נושאות לוחיות צהובות חלפו ביעף. לא, לא היה זה מחסום לצורך בדיקה ביטחונית; זו היתה אזכרה לרב חי. העיקר שלא תגידו אפרטהייד.