שאול אריאלי | בטרם נוצקו היסודות

14/12/2009 - שאול אריאלי, הארץ

הרציונל השזור במפת הדרכים, כמו בסיסמת "השלום הכלכלי" של בנימין נתניהו, הוא תביעה ישראלית, כי יש לבנות את המדינה הפלסטינית לפני ניהול משא ומתן על הסדר קבע ויישומו, או במקביל למו"מ. רשות פלסטינית ממוסדת, המקיימת מינהל תקין ואוכפת חוק וסדר, תרגיע את חששות הישראלים מהישנות האלימות ומכך שרובי השוטרים הפלסטינים יכוונו נגדם, ותובטח תמיכתם ב"ויתורים כואבים".

אלא שלתהליך מבורך זה - בחסות הקוורטט ובמעורבות אמריקאית באמצעות הגנרל דייטון - יש "תקרת זכוכית" נמוכה מאוד בשל המציאות בשטח המעוצבת בידי ישראל: הרחבת מפעל ההתנחלות, פריחת המאחזים הלא מורשים ואזלת היד של מערכת הביטחון, התנגדות ראשי יש"ע להסרת מחסומים וחסימות עפר, והדרת הפלסטינים משימוש בכבישים ראשיים הקרובים ליישובים יהודיים.

הכפפה שזרק לפלסטינים הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, באמירתו "ככל שתעשו יותר אנחנו נעשה פחות" הורמה בהתלהבות. בשנה האחרונה התפרסו כמה גדודים, שהוכשרו בירדן על ידי האמריקאים, במרחב ג'נין, שאין בו יישובים ישראליים, בשכם, בבית לחם ובפריפריה של חברון. הכל לשביעות רצונו של צה"ל.

הסרת מחסומים וחסימות באזורים אלה, לצד הגברת הפעילות הכלכלית של ערביי ישראל בגדה, ותוכניתו של סלאם פיאד לתמיכה בעסקים קטנים במימון בינלאומי בלמו התרסקות מוחלטת של הכלכלה הפלסטינית. לראשונה מאז 2001 יש שיפור קל במצבה.

אך בימים אלה מתברר, כי כמה מאות שוטרים, שהשלימו את הכשרתם באחרונה, "מקורקעים" ביריחו ואינם נפרסים במרחב רמאללה כמתוכנן. באזור זה של המועצה האזורית בנימין מאחזים רבים, יש בו כ-90 חסימות ומחסומים בצירים היוצאים מהכפרים ובכניסות לרמאללה, ונאסר בו על הפלסטינים לנוע בכביש 443, המחבר את המרחב החקלאי למרכז העירוני ברמאללה. בנוסף, יש שני צירים המיועדים לתנועת ישראלים בלבד. כל זה הופך את התנועה הפלסטינית לבלתי כלכלית, ואת התיאום הנדרש לתנועת המשטרה הפלסטינית במרחב הפלסטיני לבלתי אפשרי.

"השלום הכלכלי" והתוכנית של פיאד לבניית המדינה הפלסטינית מחייבים את ממשלת ישראל לנקוט כמה צעדים מיידיים: לפנות את המאחזים הלא מורשים, כפי שהתחייבה לפני האמריקאים, להסיר את מרבית המחסומים והחסימות, להחזיר את בקעת הירדן ומדבר יהודה לתחום המחיה הפלסטיני. כמו כן יש לפתוח את הצירים לתנועה פלסטינית וליצור מסדרונות לתנועה רציפה של המשטרה הפלסטינית.

כל אלה, לצד מתן אישורים להקמת מיזמים פלסטיניים גם בשטחי C, וגישה חופשית לשווקים בחו"ל, לרבות לישראל - עשויים להוליד את המציאות הכלכלית והשלטונית המיוחלת בצד הפלסטיני. כך גם ייבלמו הלחצים והביקורת על שיתוף פעולה עם דייטון, המופנים כלפי פיאד מצד גורמים בפתח החוששים מעלייה ביוקרתו, ומצד החמאס, המנגח את מה שהוא מכנה "הצבא הפלסטיני של דייטון".

בהעדר מהלכים אלה ולצד הקיפאון המדיני, תיעצר בניית המדינה הפלסטינית בטרם נוצקו לה היסודות. ישראל לא תוכל ליהנות מכל העולמות. שוטרי מנגנוני הביטחון האפקטיביים יעדיפו ליישר קו עם המתנגדים להם מלהשתתף בתהליך חסר תוחלת, שאין מדינה פלסטינית בסופו. ההשקעות החיצוניות, הרגישות לאי ודאות המדינית, יצטמצמו; ובהעדרן ייבלם הגידול המהיר בתוצר ויקבור תחתיו את רעיון השלום הכלכלי.