שאול אריאלי | לקראת ההצעה האמריקאית

11/09/2009 - שאול אריאלי, הארץ

היוזמה האמריקאית לשלום במזרח התיכון, הצפויה להתפרסם בשבועות הבאים, מעוררת ציפיות וחששות בקרב הצדדים המעורבים. דואליות זו ליוותה גם את אנשי הממשל האמריקאי, כאשר גיבשו את פרטי ההצעה והתלבטו בקשר לעיתוי המתאים לפרסומה.

לקחי 16 השנים שמאז חתימת הסכם אוסלו הם, כי הסכסוך הישראלי-הפלסטיני משול לקשר גורדי - סבוך ובלי שום קצה להתרתו. כישלון הניסיון לפרימתו בתהליכי ביניים היה עשוי לגרום לאמריקאים לנסות להתירו באבחה אחת: להציע הצעה מפורטת, מעוגנת בהחלטת מועצת הביטחון, אשר תותיר לצדדים את הברירה להסכים או לסרב, ולשאת באחריות לתוצאות. אך ריכוז כל האפשרויות ל"כדור אחד בקנה", בדומה לפסגת קמפ-דייוויד, הרתיע את האמריקאים. הם חששו מקריסת התהליך המדיני אם היוזמה תיכשל כמו שקרה בקיץ 2000.

ההתלבטות האמריקאית אינה מתייחסת לשאלה, אם לפעול "מלמטה למעלה" באמצעות הסכמי ביניים נוספים - או "מלמעלה למטה" באמצעות הצעה מפורטת ופסגה מסכמת. הלקחים מתהליך אנאפוליס לימדו, כי לא ניתן להסתפק ב"בניית המדינה" הפלסטינית בלי להציב אופק מדיני בכל הקשור להקמתה בפועל. ולהיפך, לא ניתן להסתפק במשא ומתן על הסדר קבע בלי ללוות אותו במהלכים משמעותיים בשטח, כאלה שייצרו את האווירה התומכת בוויתורים הנדרשים בהסדר הזה ואת היכולת המוסדית, הכלכלית, הביטחונית והמשפטית ליישם אותו.

אם כך, קיים מתח ביחס למידת הפירוט, לוח הזמנים ו"העיגון" הבינלאומי של היוזמה. האמריקאים לא יסתפקו בעסקה שמציע להם בנימין נתניהו - הקפאת הבנייה בהתנחלויות לכמה חודשים בתמורה למהלכים נגד איראן - כדי להבטיח את התמיכה הערבית והאירופית שהם זקוקים לה למען האינטרסים שלהם ברחבי הגלובוס. ברור לאמריקאים, כי מו"מ על הצעות עמומות יתבע זמן רב יותר מאשר שנה. מנגד, שנה היא פרק זמן שבו יכולה לקרות קריסה של ממשלת נתניהו, בלחץ המתנחלים והימין - דבר שאין הוא אינטרס אמריקאי כיום.

לפיכך צפויה יוזמה אמריקאית אזורית, תחילה בערוץ הפלסטיני, ובהמשך גם סוריה ולבנון, שתהיה מפורטת ומדויקת יותר מיוזמת הליגה הערבית ביחס לתנאים ולתגמולים הכלולים בהסדר קבע.

האמריקאים לא יסתפקו בגמישות הערבית, המתבטאת בפרשנות הסבירה שלהם לסעיפים העוסקים בגבולות ובפליטים, כדי להביא את נתניהו אל שולחן המו"מ, אך גם לא יסטו מהפתרונות לסעיפים אלה ולא ילחצו לרתום את הסוסים לפני העגלה - כלומר, ליצור נורמליזציה מלאה לפני הסכם.

במסלול הישראלי-הפלסטיני יבקשו האמריקאים ליצור בשטח מציאות שתאפשר את בניית המדינה שבדרך, בצירוף סדרת הצעות גישור, שיפורסמו בהדרגה במשך השנתיים שנקצבו למו"מ. ההצעות האמריקאיות יונחו על השולחן במגוון הכלים הדיפלומטיים - מהזמנה לוועידה בינלאומית על פי מודל מדריד, עבור בחילופי איגרות על פי מודל אוסלו, ועד לפיקדונות על פי מודל סוריה ופרמטרים מפורטים לפתרון על פי מודל קלינטון.

יש לקוות, שהאמריקאים, שהשכילו לאמץ את גישת "גם וגם" שלעיל, יימנעו מפשרות של "פגישה באמצע הדרך" בסוגיות המהותיות, מהקפאת הבנייה ועד זכות השיבה. בקמפ דייוויד וטאבה למדנו, כי פשרת-אמצע כזאת בכל סוגיה בנפרד אינה מקרבת בין הצדדים, אלא יוצרת דווקא "מצב של הפסד-הפסד". את הפשרה יש לכוון לעסקת החבילה כולה: ישראל מדינת הלאום היהודי, הנהנית מביטחון, מהכרה ומשלום, ופלסטין עצמאית לצדה.